קטגוריה: ספורט

גלישה ואני #1

אני לא קורא לעצמי גולש מהסיבה הפשוטה שאני לא מוצלח בזה, אני מנסה לגלוש מדי פעם וההצלחות מעטות מאוד. ההנאה העיקרית שלי מגיעה (כרגע) מהמאבק בגלים, ופרט לכך אני נהנה לקרוא על גלישה באתרים הקשורים לעולם ולקהילה הזו. רק שמדי פעם אני נתקל במשהו שקצת מטלטל אותי (לא יותר מדי, אני בכל זאת בורגני מסריח)

http://www.surfermag.com הוא אתר מדהים. מכסה את הענף מכל הכיוונים שאחד החביבים עלי הוא הכיוון האקולוגי. תרבות הגלישה קשורה בעבותות לסביבה מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא אוהב לגלוש במי ביוב. כמובן שזה מתפתח הרבה מעבר לזה למשל, הכתבה הבאה: http://www.surfermag.com/features/fracking-in-california/
פחות מ-500 מילה על הפקת נפט באמצעות fracking – סידוק (בארץ מדובר על השיטה הזו כדי להפיק נפט מפצלי שמן) לאורך החוף בדרום קליפורניה. אני לא רוצה להכנס לחסרונות השיטה או ההשפעות הסביבתיות כי זה דיון ארוך מדי לאיש עם יכולת ריכוז קצרה כשלי. המודעות לזיהום הים גורמת לאתר הזה להעלות את המודעות של קוראיו לעובדה שאין פיקוח ממשלתי על הקידוחים האלו לאורך החוף בשונה מהעובדה שיש פיקוח ממשלתי על קידוחים בים עצמו… זה נהדר, ואגב, בארץ גולשים מעלים את המודעות לאיכות המים כל הזמן, הבעיה היא שזה לא מגיע לתקשורת המיינסטרים.

הופ, הנה מגיע הצד המטלטל. וידאו מופלא על שבירה שמאלית ארוכה במיוחד באנגולה http://magicseaweed.com/news/angola-and-the-3km-wave/5572/ (יש כתבה, מצרף את היוטיוב למטה בכל מקרה לעצלנים)
פשוט כייף לשבת וללחוץ פליי ולחכות לוידאו, רק שבדרך יש תמונות של אנגולה (תזכורת, מלחמת אזרחים עקובה מדם השאירה מדינה שבורה) ובכל הוידאו לא עלה העניין של הסביבה האנושית הנוראית באנגולה שמצולמת בחטף בתחילת הוידאו.

ניסיתי לחשוב על שורה תחתונה, אבל אין, אני מנסה לנקות את המצפון על ידי המודעות שלי לעולם הניגודים הזה. זה לא ממש מצליח ועדיין, אני ממשיך לצפות בוידאו כי בכל זאת, שבירה שמאלית של שלושה קילומטרים. אין עוד כזה דבר במקום אחר בעולם.

השארת תגובה

מתויק תחת גלישה

מה שגורם לי לחזור לקשקש קצת זה הספורט

כן, אני יודע. גם אני מאוכזב מזה

כשהתחלתי בלוג הייתי בטוח שהאקלקטיות שלי תבוא לידי ביטוי בהגיגים רבים על מה שמעניין אותי ומה שגם חשוב לי. מסתבר שזה בעיקר ספורט. מתוך 12 פוסטים, שישה הם על ספורט, אחוז מאוד גבוה. אני בן אדם שטחי, מש"ל.

ולעניינינו, את הפוסט הזה אני מתחיל 8 דקות לסיום המשחק של ישראל נגד איטליה במוקדמות אליפות אירופה כשישראל מובילה ב-7 הפרש. אני מאוד מקווה שהיא תנצח כי כרגע כדורסל הפורוורדים של ראן אנד בלגאן של הנבחרת מאוד יפה לעין, מה שמאוד עוזר הוא אחוז שערורייתי של האיטלקים משלוש.

חבורה של ישראלים זריזים, לא גבוהים, שיודעים להחזיק בכדור נותנים שואו של כדורסל שבאופן יחסי לתחילת עונה הוא ברמה די טובה. זה עושה חשק לדבר על זה, לעזאזל, עושה חשק לצעוק את זה.  ובין כל השמות החצי גדולים (כספי, אליהו, הלפרין למשל), מתחבא לו איזה קומוניסט כמו קוקיה, שגורים לי לשכוח שהוא משחק בהפועל ירושלים. בגובה 2 מטר וכלום ,ידיים טובות, מיקום והמוווון רצון הוא מצליח למשך כמה דקות במהלך המשחק הזה לעמוד מול ברניאני הבהמה מטורונטו בהגנה ולעשות תנועה נהדרת בלי כדור בהתקפה.

2 דקות לסיום, 12 הפרש לישראל, 10, אחרי דאנק של בלינלי (שחקן שחקן) המזל שהוא עושה עבירה חמישית מיד אחר כך על יוגב אוחיון. 2 זריקות אחת בפנים, ומלאאא ריבאונדים בהתקפה לישראל, לאיטלקים נשארו 40 שניות ו-11 הפרש. זה נגמר.

79-71 לישראל בסיום. כייף. להשוואה, ישראל מנצחת את קרואטיה בחוץ 2-0 במשחק הפתיחה של מוקדמות כלשהם בכדורגל.

אני באמת מאושר, מאוד דומה לאיך שאני מרגיש ששחר פאר עולה לשמינית גמר טורניר גראנד סלאם, או דודי סלע מצליח לתת הופעה בסיבוב שני בטורניר באותו סדר גודל. יש למה לצפות למשחקים הבאים.

אל אל ישראל!

השארת תגובה

מתויק תחת כדורסל

מגע הזהב של דיוויד בלאט חוזר?

התחלתי לכתוב את הפוסט הזה כשכל מה ששמעתי היה על ההחתמה של ג'ף פוט (כמו רגל באנגלית, לא כמו שאתם חושבים). בינתיים התווספו להן עוד כמה שמועות, על עומאר קוק, קווינסי דובי (דיוויד, אתה לא זוכר מה היה לך עם הקווינסי הקודם?).  למען הסדר הטוב והקרדיט לדיוויד, נדבר רק על הציפור שביד ולא על השתיים שעל העץ.

אז מי אתה ג'ף פוט?

אמנם, על קומפילציות היילייטס מיוטיוב צריך לסמוך כמו על קלטת מהלכים נבחרים של מאור בוזגלו, אך ובכל זאת נראה שמדובר פה בגבוה פיזי מאוד, עם המון כח – ורואים את זה בקפיצה השניה, השלישית והרביעית לריבאונד, מה שדיאור פישר לעולם לא יכל לעשות – בעל ידיים זריזות בהגנה, שנראה כמו באנקר במהלכי פוסט אפ כשההגנה לא מאורגנת – שימו לב בקליפ לפי התוצאה והזמן במהלכים מסויימים שכדורים ראשונים פנימה במשחק הולכים אליו. כמובן, לא הכל נהדר. הוא עדיין קצת כבד מצד אחד וטיפה רזה מצד שני. נראה שאת מירב הנקודות שלו הוא עשה כששחקן מושך דאבל טים ומסר לו מתחת לסל (למרות שגם להיות חופשי וזמין למסירה צריך לדעת, יניב גרין עשה מזה קריירה).

השאלה אם מכבי תשאיל אותו לשנה הייתה רלבנטית לדעתי לפני שדיאור פישר הודיע שהוא חתם בריאל מדריד (אינפלציית המחירים של הגבוהים באירופה היא נושא לפוסט אחר לגמרי). כרגע, הוא חייב להישאר בתור מחליף ראשון לגבוהים (לאזמה חוזר? מי 5 פותח?)

שתי שאלות לא פתורות, איך הזריקה מחצי מרחק? איך אחוזי העונשין? שתי תשובות שיכולות להכריע לגבי יכולתו להיות גבוה משמעותי או עוד אפיזודת חוסיין בשוק חולפת.

השארת תגובה

מתויק תחת כדורסל

טל בורשטיין, מחלה או תרופה

בשתי העונות הראשונות שלו במכבי, קראנו לבורשטיין המחלה (לעיתים גם המגפה כשהוא ממש עיצבן). דרך המשחק שלו הייתה (בעיננו, אוהדים מסורים משער 12) נוראית, ילד שלוקח כדור לסל עם הראש בקיר או מאבד אותו עם הראש באדמה. אין ספק שהיו לו כמה מהלכים טובים, אך השכיחות הנמוכה שלהם שהראיתה את הפוטנציאל רק עיצבנה אותנו יותר. אז חזר פיני להיכל, ובורשטיין הפך לגבר. שחקן עם ביצים, שחקן של מהלכים גדולים, שחקן של מאמן, אול אראונד גארד, כל הסופרלטיבים שקיימים. טל בורשטיין היה תרופה, שחקן הפעולות השחורות שצריך בקבוצה נוצצת כיהלומים.

טל בורשטיין

טל בורשטיין

גיד אכילס. כנראה שהוא לא סתם קיבל את השם הזה, חתיכת נקודת תורפה, במיוחד כשהוא נקרע. בורשטיין נעלם, היכולות קוצצו ב80%. האופי החזק עזר לו להתגבר על הפציעה והפסד האליפות לחולון, ולחזור לעונת החזרת האליפות, אך כשחקן מה שנשארו הן הביצים, האומץ. היכולת נעלמה.

בורשטיין טס לספרד, לעונה שמצטיירת כבינונית פלוס מהסטטיסטיקה. ועכשיו דיוויד בלאט מחזיר אותו, חוד החנית בהחזרת מכבי ת"א לשנים הגדולות. התרופה לדיכאון הקליני שבו מכבי ת"א נמצאת. אני מאוד מקווה שדייויד לא מייעד אותו לשחק בחמישיה והוא מתכוון להביא שחקנים בכושר טוב יותר. אם הוא יצליח להגיע לחמישיה, שזה יהיה בזכות ולא בגלל רצון הארגון להדגיש את הפיצוי על הישראליות החסרה העונה.

דעתי האישית? האופי של בורשטיין מצויין לתהליך ההבראה, יכולותיו כשחקן קצת פחות. הלוואי ויוכח אחרת.

(יאללה מכבי!)

השארת תגובה

מתויק תחת כדורסל

רוג'ר פדרר מדבר! בפירסומת! (וקצת נייק טניס)

ללא יותר מדי הקדמות, אני חושב שזו פעם ראשונה שאני רואה את פדרר בסיטואציה הזו:

מי שעוקב אחרי חשבון הטוויטר שלי בזמן גראנד סלאם יודע כמה אני מעריץ את השחקן הזה. כולם קוראים לו הרובוט כל הזמן, אבל במשך השנים גיליתי שיש לו צד מאוד נדיר והפירסומת הזו הראתה את הצד הזה שלו, הצד האנושי.

וההבדלים בין נדאל ופדרר, לפחות מבחינת נייק טניס, מתבטאים בעיקר בדרך שבה הם תופסים את התלבושות שלהם. נדאל הוא השור הספרדי המסוקס, חולצה צמודה ולוגו אגרסיבי על הטישירט מסיבת עיתונאים. פדרר בחולצה מסוגננת והלוגו המיתולוגי על הטישירט. אה, והכובע שאני חייב לקנות בטיסה הקרובה לניו יורק.

רוג'ר פדרר

חולצת משחק, ווימבלדון 2010 של רוג'ר פדרר

רפאל נדאל

חולצת משחק, ווימבלדון 2010 של רפאל נדאל

השארת תגובה

מתויק תחת אופנה, טניס

רשמים מניגריה-ארגנטינה

עניין ראשון, התקפת החלומות של ארגנטינה לא מאכזבת. פריצות, דריבלים, כל הארסנל שאפשר להעלות על הדעת משלישיה כמו היגואין, טבז ומסי. רק עניין אחד בעייתי, שחרור כדור למסירה. אם הם ילמדו לפרגן טיפה יותר אחד לשני, זה יהיה מקרה קלאסי של "לא משנה כמה נספוג, אחד יותר אנחנו נבקיע". בינתיים בהגנה לעומת זאת, סמואל ביצע טעות בדקה ה-10 שהייתה דורשת ממנו להקריב זרת אם הייתה מתבצעת במדי אינטר ורק חוסר תשומת לב של הניגרים לא נוצלה לשער שוויון. מילה אחת על שער היתרון, הרמה מדהימה של ורון לאזור הנקודה הלבנה, והיינצה מקריב את חוליות L2 ו-L3 לטובת נגיחה לחיבורים (עוצמה של כדור קרן כזה הייתה גורמת לזעזוע מוח לאדם רגיל).

דקה 16: ההגנה הניגרית לעומת זאת, כרגע נהנית משיטת ה"לא לגעת בשלט". מי שמכיר את פרו אבולושן לגירסאותיו יודע שאחת הדרכים לא להבקיע גול היא פשוט לא לגעת בשלט, איכשהו הרבה פעמים ההתקפה מסתבכת וההגנה מסתדרת. ב-16 דקות המשחק הראשונות אניימה מציל כדור אחד של 100%ועוד שניים שהיו בדרך ל-100%.

דקה 20: טבז משחרר את הכדור בזמן, והיגואין באחד על אחד מול אניימה. כנראה שהוא היה צריך להתקשר לאחד מחלוצי חיפה, כי אז הוא היה יודע שאניימה הוא לא פראייר. שוב עצירה של 100% והפעם לא מול ארבייטמן, מול היגואין. מוני הראל כבר סופר את הדולרים.

דקה 27: איגביני יעקובו גידל גיד אכילס חדש. ההגנה של ארגנטינה שוב נעלמת. בעצם יכול להיות שצבע המדים של ניגריה מסווה את השחקנים עם הדשא. כמעט שוויון, וזה לא נראה רחוק.

דקה 37: שיעמומון שתוך שניה משתנה, והכל תודות למסי ולאניימה. מסי עושה תנועה שנראית מאוד פשוטה (והיא לא) וחותך מימין לשמאל, מסובב את הכדור לחיבורים לצד שמאל, אניימה בזינוק של 300,000$ תוספת למחיר שלו מציל שוב, גול של 100%.

דקה 44: כדור חופשי מחוץ לרחבת ה-16, בכדורגל המודרני בשנים האחרונות זהו הביטוי המוחלט של כגודל הציפיות, גודל האכזבה. תמיד שלושת השחקנים הטובים של הקבוצה עומדים ליד הכדור, בוחנים את החומה, בוחנים את המרחק, בוחנים אחד את השני. השופט שורק, ו… כלום. לרוב הכדור יעוף מעל המשקוף, שאר הפעמים, כדור בחומה.

מחצית, זמן לחשבון נפש לניגרים. השד הארגנטינאי עוד כלוא בידיים של מראדונה, חייבים יותר ריכוז בהתקפה, וההגנה חייבת לעזור לאניימה. למרות שאחרי המחצית הראשונה הוא הוסיף כמה מאות אלפי דולרים לשוויו (מוני הראל מלקק את האצבעות ברגעים אלו ממש), לא לעולם חוסן.

מחצית שניה: השיעמומון ממשיך. ארגנטינה עלתה בלי האנרגיות של תחילת המחצית הראשונה. טבז התאהב בכדור, כשהוא מקבל אותו בפינה הימנית של הרחבה, הוא לא מוותר עליו גם אם שומרים עליו שני ניגרים חסונים. אם חילוף ראשון לארגנטינה, זה טבז.

דקה 59: מסי לוקח כדור ומתחיל לרוץ, זה נראה מאוד יפה אבל מסי הוא לא מראדונה. אני אנסה לכתוב את זה פעם אחת ויחידה במונדיאל הזה. אף אחד הוא לא מראדונה, לא היה ולא יהיה שחקן כמוהו.

דקה 65: טבז בריצה רוזנטלית, שחרור כדור בעייתי. מתפרצת של 4 על שניים התבזבזה.

דקה 66: אניימה הופך להיות הסיוט של היגואין. גונזאלו, אם לא כבשת כבר אחרי שלושה נסיונות שבהם לא באמת הסתכלת על השער (התמצאות נהדרת אגב), לא הגיע הזמן שתרים את הראש ותסתכל איפה אניימה?

דקה 77: הייתי רוצה לומר שיהיה פה שוויון, אבל ניגריה מסתמנת כנבחרת אנמית שמתבטלת לעומת הכוכב הגדול. (מראדונה או מסי? עוד לא החלטתי)

דקה 84: דייגו מיליטו עלה עייף מעונה שלמה באיטליה. כבד, מאוד.

המשחק נגמר. ניצחון זה ניצחון, אבל השאלה היא איך ממשיכים מפה? למרות השלישיה הזוהרת בחוד (וחלוץ אדיר כמו מיליטו על הספסל) המבקיע היה גבריאל היינצה, שחקן הגנה. אמנם ניתן לומר שאניימה הוא הסיבה לניצחון הדחוק (מוני הראל מלקק את האצבעות, שוב), אבל כל חלוץ צריך את הביטחון ואניימה העלים את הביטחון הזה מחוליית ההתקפה של ארגנטינה.

ארגנטינה מועמדת לתואר בעיקר בעיני עצמה ואוהדיה. וכמו תמיד במונדיאל, כל הביקורות והניתוחים שווים משהו רק עד המשחק הבא.

השארת תגובה

מתויק תחת כדורגל

מרבה רגליים

אם רפאל נדאל היה שם לב למשמעות שם המשפחה שלו בעברית הוא בטח היה מחייך. בסה"כ זה כינוי מושלם לשחקן שמגיע כמעט לכל כדור אפשרי על הקו האחורי.

אני מאוד אוהב טניס, אני חושב שטניסאים הם סוג של גלדיאטורים מודרנים. אחד על אחד, בלי מאמן במגרש למשך שעות של משחק עד הניצחון. בעוד כמה שעות יתחיל גמר הרולאן גארוס בצרפת בין רפאל נדאל לרובין סודרלינג. מי ינצח?

כמעריץ מושבע של רוג'ר פדרר, אני נמצא בקונפליקט. סודרלינג הגיע לגמר אחרי שניצח אותו ברבע, אז אני צריך לעודד את יריבו. נדאל הגיע לגמר, וכנמסיס של פדרר אני צריך לקוות שיפסיד (שיא הזכיות בגראנד סלאמים של פדרר ישמר). כאן אני חייב ללכת עם נדאל, Every hero needs a villain, ומי אם לא נדאל הוא האנטי גיבור לפדרר. שחקן שמאלי, חזק,מהיר ובעיקר עקשן, שמגיע לכל כדור אפשרי ובלתי אפשרי שפדרר מצליח להכות. 1-0 נדאל.

חימר (לא באמת חימר אגב), לפני כמה שנים לא באמת אהבתי את המשטח הזה, הייתי יותר בעניין של זבנג וגמרנו במשטחים המהירים של אוסטרליה וארה"ב. בשנים האחרונות הקושי בנקודות הארוכות יותר מדבר אלי, ובשנים האחרונות אם רצית להגיע למשהו על החימר, היית צריך לעבור את נדאל.עם כל הכבוד לסודרלינג על הניצחון, הגשות הפצצה בסרב השני לא יזיזו לנדאל, הפורהנדים הזויתיים של השבדי רק יגרמו לו לזרוק בק הנד על הקו. 2-0 נדאל.

היסטוריה. סודרלינג ניצח את נדאל שנה שעברה פעמיים, פעם ראשונה על מגרשי החימר הצרפתיים וכדי להוסיף חטא על פשע, ניצח אותו שוב על המגרשים הקשים בלונדון וצימצם את פער ההתמודדויות ביניהם ל-3-2, אז אם יש משהו אחד שאפשר לומר לטובת סודרלינג הוא שיש לו יתרון פסיכולוגי מסויים. סודרלינג לוקח מערכה, 2-1 נדאל.

כושר. נדאל חזר לכושר המעולה של לפני הפציעה, לא הפסיד מערכה אחת בטורניר עדיין, וכרגע נמצא ברצף של 21 ניצחונות על חימר. וסודרלינג? נתן משחק אדיר נגד פדרר, אך בחצי גמר הייתה תחושה שהוא משחק על אדי דלק הניצחון ונזקק ל-5 מערכות כדי לעלות לגמר.

נדאל יפסיד מערכה אחת בטורניר הזה, במשחק הגמר. גיים, סט אנד מאטצ' 3-1. והפרחים לריאל מדריד.

תגובה אחת

מתויק תחת טניס