לא פופולרי

לפני כמה חודשים (21.4) "התרתחתי" קלות בעקבות טורנדו כוורת (קאמבק וכו'). טור באותה הרוח שכתבתי התפרסם בנרג', אין לינק כי הוא הורד משם אחרי זמן מה. כמובן שהיו טוקבקים, כמובן שכולם נגעו בעובדה שמרוקאי חצוף מעז לבקר את כוורת.

אני אוהב את כוורת, לא אהבתי את הבלגן שהיה סביבם. ומכיוון שאם בארזים נפלה שלהבת וכו', אשתי מחר תהיה בהופעה שלהם. כדי לציין את האירוע, הנה הגירסה הלא ערוכה שלי לאותו טור שהתפרסם.

זה התחיל מההודעה על שתי הופעות איחוד בבריכת הסולטן ובקריסת מערכת הזמנת הכרטיסים. המשיך בקריסה נוספת של המערכת לאחר הודעה על הופעה שלישית, וכמעט הגיע לשיא לאחר הבשורה על הופעת איחוד נוספת אחרונה בהחלט בפארק הירקון בתל אביב. קריאות שמחה נרגשות מקיוביקלס בעבודה, השוואות לביטלס\לד זפלין בפייסבוק, תמונות נרגשות באינסטגרם ושיתוף שיחות טלפון עם בני משפחה בטוויטר.

סיר הלחץ התפוצץ אחרי המערכון של ארץ נהדרת הרגשתי שאיני יכול עוד לשמור את זה בבטן, כוורת הם חבורה של אנדר אצ'יברים שהעדיפו לשיר שירי גאגים של תיכון במקום לעשות מוזיקה איכותית שתתאים לרמה ההזויה של המוזיקאים שחברים בה.

ככה זה מרגיש אחרי שמפטמים אותך כמו אווז מסכן במשך שנים בפה קבור הכלב. על כל שיעור מולדת אחד קיבלתי עשרה הורה היאחזות, על כל ילד מזדקן הזריקו לי שישה נחמד, על כל היא כל כך יפה חטפתי חמישים יו יה לרקות. שלושה אלבומים, כמעט ארבעים שירים וכל מה שאני זוכר הן בדיחות עבשות, שיר המכולת היה יכול לתפוס מקום של כבוד בקלטת הילדים של אריק אינשטיין בצמוד לגברת עם סלים.

אחרי שהתפרקו יוני רכטר הפך (לטעמי) למלחין הטוב ביותר במוזיקה העברית, אפרים שמיר היה לזמן קצר מאוד מלך הגרוב, אלון אולארצ'יק עשה מהבאסה קריירה, קלפטר חיזק את מעמדו כאריק קלפטון בלבנט, גידי גוב הפך לאחד המבצעים הטובים ביותר בשלושים השנים האחרונות, ודני סנדרסון העלה לדרגת אומנות את הבדיחות עם גזוז, דודה וקריירת הסולו שלו. אולי החבורה החד פעמית הזו לא יכלה באמת לתת לכל אחד ביטוי, גם לדרים טים של 1992 היה אלוהים אחד, אבל זה עדיין הורג אותי שהאיש שהלחין את שטח ההפקר היה בסה"כ קלידן ברקע.

כנראה שאי אפשר להפריז בערכה של נוסטלגיה, עשרות (מאות?) אלפי ישראלים ירימו סמארטפונים באוויר כשאפרים שמיר ישיר על ארי ודרצ'י וכולם יחכו לסוף ההדרן וייצווחו בדיחה על הבן דוד שטבע כי למד שחיה בהתכתבות. ורק אני אשב לי בחושך ואנסה לדמיין מה היה קורה אם דני סנדרסון לא היה המבוגר האחראי כשהוקמה הלהקה הזו.

השארת תגובה

מתויק תחת מוזיקה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s