רשמים מניגריה-ארגנטינה

עניין ראשון, התקפת החלומות של ארגנטינה לא מאכזבת. פריצות, דריבלים, כל הארסנל שאפשר להעלות על הדעת משלישיה כמו היגואין, טבז ומסי. רק עניין אחד בעייתי, שחרור כדור למסירה. אם הם ילמדו לפרגן טיפה יותר אחד לשני, זה יהיה מקרה קלאסי של "לא משנה כמה נספוג, אחד יותר אנחנו נבקיע". בינתיים בהגנה לעומת זאת, סמואל ביצע טעות בדקה ה-10 שהייתה דורשת ממנו להקריב זרת אם הייתה מתבצעת במדי אינטר ורק חוסר תשומת לב של הניגרים לא נוצלה לשער שוויון. מילה אחת על שער היתרון, הרמה מדהימה של ורון לאזור הנקודה הלבנה, והיינצה מקריב את חוליות L2 ו-L3 לטובת נגיחה לחיבורים (עוצמה של כדור קרן כזה הייתה גורמת לזעזוע מוח לאדם רגיל).

דקה 16: ההגנה הניגרית לעומת זאת, כרגע נהנית משיטת ה"לא לגעת בשלט". מי שמכיר את פרו אבולושן לגירסאותיו יודע שאחת הדרכים לא להבקיע גול היא פשוט לא לגעת בשלט, איכשהו הרבה פעמים ההתקפה מסתבכת וההגנה מסתדרת. ב-16 דקות המשחק הראשונות אניימה מציל כדור אחד של 100%ועוד שניים שהיו בדרך ל-100%.

דקה 20: טבז משחרר את הכדור בזמן, והיגואין באחד על אחד מול אניימה. כנראה שהוא היה צריך להתקשר לאחד מחלוצי חיפה, כי אז הוא היה יודע שאניימה הוא לא פראייר. שוב עצירה של 100% והפעם לא מול ארבייטמן, מול היגואין. מוני הראל כבר סופר את הדולרים.

דקה 27: איגביני יעקובו גידל גיד אכילס חדש. ההגנה של ארגנטינה שוב נעלמת. בעצם יכול להיות שצבע המדים של ניגריה מסווה את השחקנים עם הדשא. כמעט שוויון, וזה לא נראה רחוק.

דקה 37: שיעמומון שתוך שניה משתנה, והכל תודות למסי ולאניימה. מסי עושה תנועה שנראית מאוד פשוטה (והיא לא) וחותך מימין לשמאל, מסובב את הכדור לחיבורים לצד שמאל, אניימה בזינוק של 300,000$ תוספת למחיר שלו מציל שוב, גול של 100%.

דקה 44: כדור חופשי מחוץ לרחבת ה-16, בכדורגל המודרני בשנים האחרונות זהו הביטוי המוחלט של כגודל הציפיות, גודל האכזבה. תמיד שלושת השחקנים הטובים של הקבוצה עומדים ליד הכדור, בוחנים את החומה, בוחנים את המרחק, בוחנים אחד את השני. השופט שורק, ו… כלום. לרוב הכדור יעוף מעל המשקוף, שאר הפעמים, כדור בחומה.

מחצית, זמן לחשבון נפש לניגרים. השד הארגנטינאי עוד כלוא בידיים של מראדונה, חייבים יותר ריכוז בהתקפה, וההגנה חייבת לעזור לאניימה. למרות שאחרי המחצית הראשונה הוא הוסיף כמה מאות אלפי דולרים לשוויו (מוני הראל מלקק את האצבעות ברגעים אלו ממש), לא לעולם חוסן.

מחצית שניה: השיעמומון ממשיך. ארגנטינה עלתה בלי האנרגיות של תחילת המחצית הראשונה. טבז התאהב בכדור, כשהוא מקבל אותו בפינה הימנית של הרחבה, הוא לא מוותר עליו גם אם שומרים עליו שני ניגרים חסונים. אם חילוף ראשון לארגנטינה, זה טבז.

דקה 59: מסי לוקח כדור ומתחיל לרוץ, זה נראה מאוד יפה אבל מסי הוא לא מראדונה. אני אנסה לכתוב את זה פעם אחת ויחידה במונדיאל הזה. אף אחד הוא לא מראדונה, לא היה ולא יהיה שחקן כמוהו.

דקה 65: טבז בריצה רוזנטלית, שחרור כדור בעייתי. מתפרצת של 4 על שניים התבזבזה.

דקה 66: אניימה הופך להיות הסיוט של היגואין. גונזאלו, אם לא כבשת כבר אחרי שלושה נסיונות שבהם לא באמת הסתכלת על השער (התמצאות נהדרת אגב), לא הגיע הזמן שתרים את הראש ותסתכל איפה אניימה?

דקה 77: הייתי רוצה לומר שיהיה פה שוויון, אבל ניגריה מסתמנת כנבחרת אנמית שמתבטלת לעומת הכוכב הגדול. (מראדונה או מסי? עוד לא החלטתי)

דקה 84: דייגו מיליטו עלה עייף מעונה שלמה באיטליה. כבד, מאוד.

המשחק נגמר. ניצחון זה ניצחון, אבל השאלה היא איך ממשיכים מפה? למרות השלישיה הזוהרת בחוד (וחלוץ אדיר כמו מיליטו על הספסל) המבקיע היה גבריאל היינצה, שחקן הגנה. אמנם ניתן לומר שאניימה הוא הסיבה לניצחון הדחוק (מוני הראל מלקק את האצבעות, שוב), אבל כל חלוץ צריך את הביטחון ואניימה העלים את הביטחון הזה מחוליית ההתקפה של ארגנטינה.

ארגנטינה מועמדת לתואר בעיקר בעיני עצמה ואוהדיה. וכמו תמיד במונדיאל, כל הביקורות והניתוחים שווים משהו רק עד המשחק הבא.

השארת תגובה

מתויק תחת כדורגל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s